מדינת ישראל נוסדה בשנת 1948, אבל נבחרת הכדורגל של ארץ ישראל החלה את משחקיה כבר בשנת 1934. אלא שקשה לומר שישראל היתה נבחרת מרשימה. 

המשחק הראשון של ארץ ישראל היה במסגרת מוקדמות המונדיאל בו הפסידה ארץ ישראל בקהיר למצרים 1:7 . לאחר מכן הפסידה ישראל בגומלין 1:4. במוקדמות מונדיאל 1938 הפסידה ישראל ליוון 1:3 וביוון הפסידה ישראל 0:1.

ראשי ההתאחדות לכדורגל הבינו שכדי לנצח כדאי להתמודד מול נבחרת בינונית יותר והיריבה הגיעה מהצפון. וכך, ב-27 באפריל 1940, קיימה נבחרת ארץ-ישראל את מפגשה החמישי. היריבה באה מ"ארץ הארזים", נבחרת לבנון, שראשי ההתאחדות שלה ביקרו בתחילת השנה ביפו וביקשו לקיים מפגש כדורגל בינלאומי בעקבות ביקורים מוצלחים בלבנון קודם לכן של מכבי ת"א והפועל ת"א.

מאמן נבחרת ישראל היה אגון פולאק, איש מכבי ת"א שמילא התפקיד מאז שנת 1934 במפגשים נגד מצרים. האורחים מהצפון באו לתל-אביב ארבעה ימים לפני המשחק והתקבלו בהתלהבות על ידי רבים מתושבי  יפו.

נבחרת ארץ ישראל לא קיימה אפילו אימון בודד לקראת המשחק. מרכיב הנבחרת (מנג'ר של ימינו) היה ארתור באר שייסד את הכח וינה המפוארת ועלה לישראל לפני פרוץ מלחמת העולם השניה וסיפוח אוסטריה על ידי היטלר לגרמניה הנאצית.

18 שחקנים הוזמנו למפגש ראשון לפני הצהריים, בבית קפה קטן בשדרות רוטשילד. ארתור באר דיבר על המשחק, על השיטה וביקש לדעת את מצבם הבריאותי של השחקנים. 

הכדורגלנים התבקשו להגיע לאיצטדיון המכביה בצפון ת"א בכוחות עצמם ולהביא איתם את נעלי הכדורגל האישיות. מתוך 18 השחקנים שהגיעו, נבחרו רק 14 כדורגלנים שקיבלו את חולצות התכלת והמכנסיים הלבנים.

למעלה מעשרת אלפים צופים מילאו את יציעי העץ ויציע העמידה באיצטדיון המכביה. בלטו ביציעים צופים רבים, ערבים מיפו וכמות גדולה של חיילים בריטים שחלקם ישבו על הגגות של הבניינים שהקיפו את המגרש. רוח עזרה נשבה מכיוון הים כשהמגרש קושט בעשרות דגלי לבנון וארץ ישראל.

ההרכב הפותח של ישראל היה: מזרחי, ברייר, שלומזון, פרידמן, ג.פוקס, רייך, מכליס, שנידרוביץ, כספי, ארליך, מייטנר. לראשונה, אגב,  נכללו בנבחרת ארץ ישראל שלושה כדורגלנים מבית"ר ת"א (מזרחי, כספי, דבורין).

שריקת השופט האנגלי, הקפטן בלקבל,  מבסיס סרפנד, נשמעה כשהכדור נמסר לקיצוני הימני הרברט מייטנר מהפועל ת"א. מייטנר פרץ במהירות מהאגף, וכשהשעון הורה על השנייה ה-14, שכן הכדור בין קיפולי הרשת, 0:1  לארץ ישראל.

שחקני לבנון נראו איטיים, לא מחוברים ומבולבלים כשבדקה ה-11 כבש אברהם שניידרוביץ, התותחן מנס ציונה את השער השני, 0:2 לכחול-לבן.

האוהדים עודדו את ארץ-ישראל שתקפה וכבשה שערים נוספים. בדקה ה-30, ע"י גאול מכליס ממכבי ת"א התוצאה עלתה ל-0:3 וע"י החלוץ המרכזי של בית"ר ת"א, ורנר כספי, התוצאה כבר הייתה 0:4 בהפסקה. האוהדים דרשו את שיתופו של חלוץ מכבי ת"א, פרי נויפלד, במשחק, אבל הצוות המאמן התעלם.

בדקה ה-47 נפצע הרץ המרכזי פוקס ויצא צולע לחדר ההלבשה. למשחק צורף מגן בית"ר ת"א, לוניה דבורין,  שעבר לצד ימין כשברייר מהפועל חיפה עובר למרכז ההגנה.

בדקה ה-50 חיבוקים בקרב הלבנונים, כשאיברהים בעט מקרוב לתוך רישתו של בנימין מזרחי, 1:4. חלפו מספר דקות עד שבדקה ה-60 כבש כספי את שערו השני והעלה את התוצאה למשכנעת, 1:5.

הארץ ישראלים השתעשעו ורק יכולת טובה של לוניה דבורין מנעה מלבנון להקטין את התוצאה כשחיפה על השוער מזרחי והדף כדורים מקו השער. בעיטת מספרת קדמית של דבורין מ-50 מטר שרקה סמוך לקורה.

שריקת הסיום מצאה המונים פורצים למגרש, ממתינים לשחקנים שיסיימו להתלבש ונשאו אותם על כפיים עד קצה רחוב דיזנגוף הסמוך. שחקני לבנון התגלו כספורטאים הוגנים, הם נכנסנו לחדר ההלבשה הישראלי ולחצו ידיים למנצחים.

ראשי הנבחרות קבעו על משחק גומלין כעבור שנה בלבנון. משחק שכזה כבר לא התקיים מעולם.

כאמור, חלפו השבוע (אפריל) 68 שנים מהמשחק ההיסטורי, כשכל משתתפיו, זכרם לברכה, כבר הלכו לעולמם.