הבעיה האמיתית של מכבי

עד לפני מספר שנים נחשבה עמדת הקשר האחורי לחשובה ביותר בקבוצת כדורגל, מלבד עמדת השוער. המעבר העולמי לכדורגל התקפי הפך את העמדה ההתקפית לחשובה לא פחות, כששחקנים כמו מסי, אינייסטה, אטו ואחרים הפכו לחשובים והמלהיבים ביותר במערך.  

אלא שעדיין יש כלל אחד שנשמר תקף. כל קבוצה שרוצה לבנות את עצמה צריכה להשקיע במספר שחקנים במספר עמדות וסביבם לבנות את השאר. מדובר בקו הישיר בין השוער לחלוץ. קבוצה שרוצה לבנות את עצמה כמצוינת חיߙבת שוער טוב, בלם טוב, קשר אחורי טוב, קשר קדמי טוב וחלוץ טוב. לידם יכולים להיות שחקנים טובים פחות, שבעיקר ישלימו הרכב מנצח. 

הדוגמא הטובה ביותר לכך היא מכבי חיפה של תחילת העשור. חיפה נבנתה על שוער (אוואט\דוידוביץ'), בלם (בנאדו), קשר אחוריĠ(ז'וטאוטאס), קשר קדמי (בניון\רוסו) וחלוץ (יעקובו). 

זו הסיבה שמכבי חיפה שלטה במשך כמעט שלוש שנים בכדורגל הישראלי, למרות שבהרכבה שיחקו באופן כמעט קבוע שחקנים בינוניים ביחס לליגה כמו רפי כהן, אריק אג'יפור ואבישי ז'אנו. את הכלל הזה יישמו עוד לא מעט קבוצות במהלך העשור האחרון, ולצערם של אוהדי מכבי תל אביב הכלל הזה לא נשמר בקבוצה הנוכחית.

למכבי ת"א בטח שאין בעיה בחלק ההתקפי. יש לה קשרים התקפיים וחלוצים מהטובים בישראל. יש לה שוער (שטראובר) שאמנם לא בשיאו, אבל עדיין שוער ליߒה טוב, בעמדת הבלם מגיע למכבי ת"א ציון מצטיין, כשלאחר הפציעה של ניבאלדו היא ידעה להתעשת ולהחתים את פאביצ'ביץ'. הבעיה של מכבי היא בעמדה אחת, בה היא הפקירה את עצמה כמעט לחלוטין. 

למכבי תל-אביב אין אף קשר אחורי שמתאים באמת לצמרת ליגת העۜ. לזכותם של אבי נמני ויוסי מזרחי ייאמר שהם זיהו מהר מאוד שאלברט באנינג הוא שחקן שראוי אולי לליגה השנייה בישראל. לחובתם ייאמר שהם לא מעניקים מספיק אשראי לדור מלול ושהם מניחים שג'יבריל סידיבה וגל אלברמן מסוגלים להתמודד עם הקשרים המובילים בכדורגל הישראלי.&nbͳp;

אלברמן הוא סיפור טראגי בפני עצמו. עד לפני שנתיים הוא היה מהקשרים האחוריים המובילים בישראל, אבל הוא מתקשה לחזור לכושר, אחרי שנה ללא פעילות, זה ייקח לו עוד כמה שבועות עד חודשים. סידיבה הוא קשר אחורי בסדר, אבל בסדר זה לא מספיק. קחו למשל ߐת השער של ערן זהבי בדרבי בסיבוב הראשון. השער של ערן זהבי הוא כמעט אך ורק באשמתו. כשהחלה ההתקפה המתפרצת של טוטו תמוז היו 2 שחקנים בדרכם אל תמוז, כאשר אחד מהם פוקח עין על איתי שכטר. סידיבה רץ אחרי ערן זהבי ופשוט הפקיר אותו לבדו מול שטראובר. בכך הוא למעשה הכߨיע את הדרבי, כשהיה ברור שבשלב זה או אחר תמוז ימסור כדור לזהבי שעמד חופשי לגמרי. נכון, הביצוע של תמוז וזהבי היה מושלם, אבל במקרה הגרוע מצד הפועל ת"א, הוא היה קורה באיחור של עוד כמה שניות.

מה שנמני ומזרחי לא עשו בקיץ הוא להתעקש על צירוף קשר אחורי מהרמות הגבוהות ביותר. למכבי ת"א היו 4 אופציות יקרות, 2 יקרות במיוחד, אבל הן היו יכולות באמת לשנות את אופייה של הקבוצה. נמני היה צריך לנסות לצרף לקבוצה את בירם כיאל או ביבראס נאתכו. נכון, מדובר בעלויות אדירות ביחס לכדורגל הישראלי, אבל ניתן̠היה לחסוך בעלותם של יואב זיו או קלמי סבן, אפילו באחד משחקני ההתקפה, ולהשקיע את הכסף הגדול בכיאל או בנאתכו.

אם גולדהאר היה מסרב, אפשר היה ללכת על אופציות קצת יותר זולות אם כי עדיין יקרות. מכבי הייתה יכולה לשכנע את אלמוג כהן לוותר על החלום להיות שחקן ספסל בבונדסליגה או לנסות לשכנע את תמיר כהן שעדיף להיות שחקן הרכב בישראל מאשר שחקן ליגת מילואים באי הבריטי. כל אחד מהארבעה היה מועיל הרבה יותר מסידיבה ואלברמן ביחד. נכון, אף אחד מהארבעה הוא לא מושך מנויים פוטנציאלי, אבל יכול להיות שזה היה ההבדל בין מכבי ת"א האלופה לעונת 2010/11 למכבי ת"א סגנית או סגנית שנייה. עכשיו גם אם תמיר כהן יבוא, לא ברור באיזה כושר הוא, לאחר שכמעט לא שיחק העונה ולא התאמן בשבועיים האחרונים.

הבעיה הגדולה יותר שקשה להאמין שבפגרת החורף מכבי תצליח להביא קשӨ אחורי ברמה. משום מה, דור מלול לא מקבל מספיק הזדמנויות ונראה כי מכבי תמשיך עם הצוות סידיבה את אלברמן לתקופה לא קצרה, כשמלול עולה להרכב לפעמים. נכון, לליגה שלנו זה עשוי להספיק, אבל עם תקציב של 100 מליון שקלים זה היה אמור להיות בטוח להספיק.