רוצה לעבוד, לעבוד ולעבוד

דייגו סימאונה יכל לאמן בספרד, אבל העדיף לנסות את כוחו דווקא במועדון המצוי בכאוס מוחלט - ריאר פלייט. שנת המבחן של הקפטן האגדי משנות התשעים של ארגנטינה התחילה בכלל לא רע

יום רביעי 16 אפריל 2008

 "אני רק מחכה לעבוד, לעבוד ולעבוד. זה הכל. הסגנון שלי? אני מנסה לנצח בכל מחיר". כך פתח דייגו סימאונה את דברי הימים שלו בריבר פלייט, עם אותה גישה שאפיינה אותו כשחקן - עבודה קשה בדרך לניצחון.

"אל צ'ולו", הקפטן האגדי של נבחרת ארגנטינה בשנות ה-90 עם יותר ממאה הופעות בינלאומיות ומי שעשה קריירה מוצלחת באירופה בין השאר באתלטיקו מדריד, לאציו ואינטר, התייצב לשנת המבחן שלו כמאמן, זמן קצר אחרי ההצלחה המפתיעה והאליפות עם אסטודיאӠטס. למרות דיבורים על מעבר לאחת מקבוצות העבר שלו באירופה (מוזכר בהקשר של אתלטיקו מדריד ללא הרף) בחר סימאונה ללכת דווקא למקום בו נכשלו לאחרונה רבים וטובים, ריבר פלייט.

מועדון הפאר הארגנטינאי עובר שנים לא קלות. התואר האחרון של ה"מיז'ונריוס"Ƞהיה אליפות הקלאוסורה אי שם ב-2004, זמן רב כשמדובר במועדון בסדר הגודל הזה. לכך צריך להוסיף את העובדה שריבר מנוהלת ע"י איש מאוד שנוי במחלוקת, עו"ד חוסה-מאריה אגילאר, שחזר לקדנציה שנייה כנשיא הקבוצה על מנת לעשות עוד קצת כסף ממכירות שחקנים וכל היוצאĠבזה.

אמנם אגילאר עצמו לא היה זה שעשה את הבושות על המגרש בשנים האחרונות, אבל השחיתויות והמעשים הבלתי כשרים שרצים במסדרונות המועדון תחת הנהגתו מפנים את החיצים לכיוונו. אם לא די בכך, ביציעי האוהדים של ריבר מתחוללים מדי שבוע קרבות עזים בין מחנות האוהߓים, מין "מלחמת אחים" לה לא רואים סוף בעתיד הנראה לעין. הקרבות הללו הם תולדה של מאבקי כוח פנימיים בין ראשי האוהדים, מאבקים שהגיעו לשיאם עם הירצחו של אחד המנהיגים בשנה האחרונה. מאז, המשטרה שמקפידה לא להפריע במהלך הקרבות, מצויה בחקירה תמידית סביב הߤרשה והצליחה לכלוא ולהביא למשפט את הגרעין הקשה, שעם הזמן התברר שמחזיק בקשרים טובים מדי עם הנהלת ריבר, הכוללים טובות הנאה, שוחד וכדומה. בקיצור, שחיתות במיטבה.


לכל הברוך הזה נכנס דווקא סימאונה, הרחוק שנות אור מכל הדברים הבזויים שמציגה ריבר בשנים האחרונות. אמנם העזיבה שלו את אסטודיאנטס לא נעשתה בצורה האידיאלית (וגם התקרית עם בקהאם יושבת לכולם חזק בראש), אבל האיש הוא ספורטאי למופת לאורך כל הדרך ותמיד סימל את העובדה שניתן להתקדם בזכות רצון ועבודה קשה. אל התפקיד הוא נכנס ברגל ימין, למרות שלא היה לוȠכל קשר היסטורי למועדון כמו לקודמיו בתפקיד, וחיזק את מניותיו בקרב האוהדים כשהכריז ש"שחקנים מבוקה לא ישחקו אצלי, אנחנו מספיק טובים". בטרום העונה הכל עוד נראה מגומגם: שחקני רכש בוששו מלהגיע (ד'אלסנדרו העדיף את סן לורנסו של רמון דיאז על פני חזרה הביӪה), משחקי האימון לא היו מרשימים, בלשון המעטה, והיריבות לצמרת נראו מוכנות הרבה יותר לקראת עונה מתישה של מלחמה בשתי החזיתות - ליגה וליברטדורס. הדבר שהכי הפריע למאמן החדש היה היעדר העוגן במרכז השדה, או במילים אחרות - שחקן דמוי חואן סבסטיאן ורון. החיפוש אחר תӢתיק לקפטן מאסטודיאנטס עלה בתוהו, והביא את סימאונה לנסות אינספור שיטות וגם לחזור למקורות, ל"תורת ביילסה" ולשיטה של 3-3-3-1.

אז המאמן הצעיר עדיין מבצע תחלופה בשיטות המשחק, גם בשל הרוטציה הרחבה שהיא פועל יוצא של שני משחקים בשבוע, אבל אחרי 10 מחזורי ליגה וכמעט שלב בתים שלם בליברטדורס ניתן לקבוע שמדובר בקבוצה שנראית בצלמו ובדמותו של מאמנה.

ריבר לא משחקת טוב, לפעמים רע מאוד, אבל בכל משחק ניתן להבחין בנחישות, בהקרבה וברצון הבלתי נגמר להילחם על כל כדור. שינוי של 180 מעלות מהקבוצה שרק לפנߙ חצי שנה חטפה רביעיות משפילות מאולימפו וטיגרה. הביקורות מדברות על כך שהכדורגל של סימאונה רחוק מהמורשת ההתקפית והאטרקטיבית עליה מושתתת ריבר, אך צריך להבין שכרגע מוציאים שם מים מן הסלע - אבלייראס המושמץ הפך לנשק קטלני, חרלו וקבראל משתקמים אחרי שנתיים מזוויעӕת, פלקאו כובש שערים מכריעים וקאריסו נראה כמו שוער העתיד של ארגנטינה אחרי ששכח את בעיות הבירוקרטיה עם האיטלקים - וכדי להחזיר מועדון כזה לגדולתו כדאי קודם כל לחזור לנצח ולהחזיר את כוח ההרתעה. הכדורגל היפה יבוא בהמשך. ריבר מוליכה כרגע את הליגה עם 24 נק' ב-10̠משחקים, ללא הפסד ורק שני שערי חובה. הקרב הגדול שלה יהיה בעוד שלושה שבועות ב"בומבונרה" מול בוקה, אך כבר עכשיו ברור שבריבר יהיו מוכנים להפסיד בדרבי הזה (עם כל הצער והכאב), אם יבטיחו להם שזו רק מעידה בדרך לניצחון במלחמה האמיתית - השבת תואר האליפות.ȼbr/>
הכתבה פורסמה בפורום Asoccer. רוצים גם אתף להשתתף בדיום על סימאונה? לחצו כאן.

תגובות

e

טלספורט בפייסבוק