מאמן אחר? למה?

ר שבו ייצא הכדורגל הישראלי כ"כ הרבה שחקנים לליגות זרותȠועדיין זה לא מספיק על מנת לחצות את הרוביקון, ולעשות את זה.   

שני המאמנים הבכירים ביותר בכדורגל הישראלי אימנו את הנבחרת בזה אחר זה ועל כל אחד מהם נזרק במהלך הקדנציה כל כך הרבה בוץ שלא לומר זבל, וזה מעלה המון שאלות ולא מעט תהיותȠכיצד זה קורה. אולי זה תלוי באופי של החברה הישראלית שאוהבת להמליך מלכים ולהעיף אותם באותה ההתלהבות ואולי גם משהו קורה לאותם מאמנים בהתאם לפתגם הידוע: דברים שרואים מכאן, לא רואים משם ואולי זה שילוב של השניים.   

הרי לא גרנט ולא קשטן שכחו ברגע שלבשו את מדי המאמן של הנבחרת לאמן כדורגל. יתרה מזו, גם בארבעים השנים שחלפו מאז ישראל הצליחה בפעם היחידה בתולדותיה להעפיל למונדיאל עברו בנבחרת מיטב מאמני ישראל (וגם מעט זרים) שבסופו של דבר השיגו בדיוק את אותה תוצאה מצערת ונשארו רק עם  ההסברים, שלא לומר התירוצים. היה כבר מי שאמר: את המנצח לא שואלים אף פעם למה הוא הפסיד.

ייתכן שהאופטימיות של כולנו בנוגע לאפשרות של העפלה לבמה של הגדולים באמת, לא ממש קשורה למציאות. כי אם בוחנים את העובדות באשר לחומר הקיים, הן רחוקות מלהיות מסונכרנەת עם אותה אופטימיות.  

מבחינת הכדורגל המקומי: בליגת העל השנה יש אולי עניין ומתח, אבל הרמה די מזעזעת. ארבע קבוצות רצות לאליפות ואף אחת מהן לא תהיה אלופה ראויה לחיקוי. הרבה משחקים בליגה הזו לא ראויים למאכל אדם, אז מאיפה בדיוק נשאבת אוӪה אמונה שבמשחקים קשים בהרבה יוכלו השחקנים להפגין יכולות שהם לא מצליחים או לא מסוגלים להראות בליגה הסדירה?  

במשחקים האלה ברק יצחקי, וסליחה שאני נטפל אליו, זה רק לשם הדוגמא, מגיע לעשרה מצבים לפעמים במשחק, ואילו במשחקים באירופה מה שעוߩה את ההבדל זה פעמים רבות היכולת להבקיע מחצי מצב.  

מבחינת היצואנים: רבים משחקני הנבחרת שחצו את הים לא מקבלים דקות בקבוצות שלהם. תמיר כהן וסלים טועמה הן דוגמאות בולטות והירידה במעמד של טל בן חיים ובן סהר מצ'לסי הגדולה לסנדרלנד ולקבוצߔ עלומה בהולנד יכולים אולי להצביע על הפיחות במעמד של הכדורגלן הישראלי בחו"ל.

אז מה נגיד, מפגרים אבל אופטימיים?