מציאות אחרת

אתחיל בוידוי קטן, כשמכבי חיפה שיחקה בקמפיין הקודם בליגת האלופות, בעונת 2002/03, הייתי חיߙל בצה"ל, כלומר לא יכלתי להיות שותף פעיל בהיסטוריה שנכתבה לצערי באי השכן , קפריסין.

אבל הנה, יצא הדבר קרוב ל-7 שנים רעות והיא שוב כאן, והנה מספר ימים לפני פתיחת השנה החדשה , נפתחת העונה  רישמית בליגת האלופות כאן, בישראל. 

אז מספר שנים לפני שיונה יהב גוזר את היריעה בטקס הפתיחה של האיצטדיון החדש במת"מ, כולנו יורדים מעט למרכז למספר שעות עם הפקקים המפורסמים, כדי לחוות בצורה שהיא לא וירטואלית בליגת האלופות, הליגה הטובה ביותר בעולם וקבוצה ישראלית&nɢsp; נמצאת  שם. 

אחד היחידים בארץ  שעשה זאת  אלישע לוי אומנם חסר ניסיון טוטאלי ברמות הללו, אבל האיש שבא מלמטה, יודע שבהגיעו לשלבים מסוג אלה, האופי, הנחישות והתמימות שליוותה אותו עד לחליפות במונטה קרלו, יצוצו גם מול אימפריותȠהגדול ביותר ביבשת.
 
התירוצים מאוד לא יעבדו במעמד כזה, כי זהו למעשה רגע האמת. המפתחות בידיים של אלישע ובעיקר  אצל השחקנים. דור צעיר בצוותא עם דור העבר, שכבר טעם מעמדים כאלו, בדרך  לאתגר הגדול ביותר בשנים האחרונות של מכבי חיפה בפרט והכדורגל הישראלי בכלל. 

אני מקווה שלמרות התמימות והדימיון הרב אצעק בשמחה בסוף הערב ואשיר: "או אה מה קרה באיירן אכלה אותה".

תמונה: גטי אימג'.