מכבי חיפה ועוד 15

מכבי חיפה חוזרת אלינו היישר מליגת האלופות. "הירוקים" כבר יכולים להכין את הבמות ואת שיר האליפות החדש לחודש מאי 2010. אין לי ספק שאם יורידו רק למכבי חיפה מחצית מנקודותיה, היא עדיין תהיה האלופה.

יעקב שחר ישב בכסאו ביציע הכבוד, לא עשה פרצופים ולא רטן, לנוכח מחדל שבוצע פה ושם בקבוצתו. שחר חש בכסאו, כמו האוהדים ביציעים, את העוצמה והאנרגיות החיוביות שפורצות מכל בעיטה ונגיחה של מוחמד גאדיר, יניב קטן, פיטר מסיללה וחבריהם שעל כר הדשא.

חיפה הרגישה בקרית-אליעזר בדיוק כמו שליברפול מרגישה באנפילד, ברצלונה בקאמפ-נואו, ריאל מדריד בברנבאו ומנצ'סטר יונייטד באולד-טראפורד. היא הרגישה בבית.

החניכים של אלישע לוי כבר לא רוקדים כדורגל, הם טסים על המגרש במהירויות שעוברות את המותר בחוק. הכושר הגופני שלהם הוא כמו באירופה, ואנחנו רק בתום המחזור השביעי. במצב הזה, נראה שאין מי שיכולה לשים מקלות בגלגלים הירוקים ולעצור אותם מۜזכות שוב בליגה המצחיקה שלנו.

בית"ר י-ם יכולה לאפסן את המנורה, כי האורות שהיא מפיצה הם לא אורות של אליפות. גם גומא אגייאר יכול להירגע, בית"ר י-ם לא באה למגרש עם החיבור הקבוצתי הנרכש בשכונה, אין לה כבר את הנאיביות והשמחה האמיתית על שערים וניצחונות. משהו ברוח הבית"רית נסדק ונשבר לרסיסים, כשברור שחסרונו של אבירם ברוכיאן הוא תירוץ דל.

בית"ר י-ם היא קבוצה מסואבת ומעבר לשיאה. כששמות זוהרים כמו ברק יצחקי, שרץ בהליכה, עידן טל שבמקום רגליים, משחק עם הפה והידיים, ואריק בנאדו ושמעון גרשון כבר החלו בסיכום הקריירה שלהם, זה בלתי אפשרי שאריאל הרוש, עידן ורד ואבי ריקן יצילו את " ברית יוסף טרומפלדור".
מכבי חיפה אמורה למלא בשבת את קרית-אליעזר, נגד מכבי נתניה, בדרך לניצחון מספר שמונה ולשבירת השיא של 11 נצחונות רצופים. לעומת בית"ר י-ם, שההפסד יגרום לאיצטדיון טדי לאכלס רק כמה אלפים בודדים במשחק נגד הפועל חיפה.

ההכרזה של אלישע לוי̠לשחקניו, כי ליגת העל חשובה מעכשיו, יותר מליגת האלופות האירופית, נלקחה נכון על ידי הבועטים בירוק. מכבי חיםה חייבת עוד תיקון אחד או שניים בקו האחורי, כדי להפוך ל"וולבו" שבאמת תטוס במהירות מופרזת, מבלי שהמשטרה תוכל לעצור אותה.


<ȯp>