בלבולי המח של לואיס

הראיון של לואיס פרננדס ב"ידיעות אחרונות" רצוף בעובדות לא נכונות וחוסר קשר בין הצגת הדברים של פרננדס למציאות. איך, למשל, יכול המאמן הלאומי לפסול את רביבו וברקוביץ' בגלל כשלונם באירופה, כשהעוזר שלו לא עשה רבע מהם בקריירה

יום שלישי 01 נובמבר 2011
דורון ברגר
לואיס פרננדס שוב מבלבל את המח. ביום שלישי בבוקר בראיון מקיף לעיתון של המדינה (בעבר), הפציץ המאמן הצרפתי נגד כל מה שזז. יכול להיות שפרננדס לא מכיר את העובדות היטב, מה שכן בטוח שגם בראיון הזה הוא מדבר בעיקר שטויות ואין שום קשר בין האמירות שלו למציאות.

לא מעט דוגמאות יש לחוסר הידע, חוסר הבקיאות וחוסר הרצינות שמגלה פרננדס בראיון. כבר בפתיחת הראיון,  המאמן הלאומי מדבר על השכר שלו וטוען כי הוא מוכן לוותר על חצי מהכסף כדי להישאר בתפקיד. פרננדס חושב שהבעיה בשכר, אך מה שהוא לא יודע שמראש הסכים אבי לוזון לשלם הרבה יותר למאמן נבחרת, והכסף מעולם לא היווה בעיה בהתאחדות לכדורגל בקדנציה של לוזון.

 אבל זה כאמור עוד בקטנה. שימו לב מה אומר פרננדס על אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. פרננדס טוען שמעולם הם לא זכו בשום דבר בחו"ל - "ווינרים אני מכבד, לוזרים לא".

נכון, הקריירה של ברקוביץ' לא רצופה בהישגים ורביבו הגיע לשיא הקריירה דווקא בליגה הטורקית הבינונית (אגב, דווקא באותה תקופה הכדורגל הטורקי היה בשיאו והקבוצות הטורקיות  נחשבו אז לכאלה שבחלק העליון ביבשת).

אבל אם כבר לא לכבד שחקנים בגלל הישגיהם, אולי פרננדס יסביר מדוע הוא מינה לעוזרו, שחקן ישראלי אחר שנכשל באופן טוטאלי באירופה - טל בנין. בנין עבר שנה בינונית מאוד בקאן בקדנציה הראשונה שלו באירופה, ולאחר מכן ירד ליגה עם ברשיה באיטליה ועבר עוד שנתיים בינוניות בליגת המשנה האיטלקית.  ממש קריירה של ווינר. להבדיל מרביבו וברקוביץ', בנין הפסיק לשחק באירופה מוקדם מהצפוי מאחר והעדיף את הכסף הגדול של לוני הרציקוביץ', רק כדי לעבור עוד תקופה בינונית פלוס בישראל. 

פרננדס גם מציין בסיום את ראובן עטר. ועטר היה ווינר כשחקן?  עטר לא מצא את מקומו כשניסה לשחק בטורקיה, וגם בישראל רשם מספר מועט מאוד של הצלחות בחצי השני של הקריירה בתור שחקן. 

פרננדס טוען שגם ששלמה שרף היה צריך לשתוק מאז ההפסד לדנמרק. גם זה היה נכון כביכול, אם שרף היה ממשיך גם לאמן ולהיכשל. אלא ששרף כמעט ולא אימן מאז אותו משחק מול דנמרק ולמעשה עוסק בפרשנות נטו. פרננדס, לעומתו, עובד במקביל,  באופן סופר לא מקצועי,  בפרשנות ובאימון ביחד למרות שלא רשם הצלחה באף קבוצה בעשור האחרון. בטח לא בנבחרת ישראל.

פרננדס טוען גם שהגיעה לישראל נקודה מול קרואטיה בבית ויוון בחוץ. כל גולש אינטרנט מוזמן לצפות במשחק מול קרואטיה ולראות שישראל הגיעה להזדמנות וחצי מול 10 הזדמנויות של הקרואטים. הנכון הוא שמול יוון בחוץ ישראל שיחקה היטב, אבל אין לפרננדס שום סיבה להיות גאה בהפסד הביתי ליוון - משחק בו ישראל לא הגיעה אפילו להזדמנות אחת טובה ובטח שלא במחצית השנייה מול קרואטיה.

בכלל, אין שום קביעות באמירות של פרננדס. אם הישגים באירופה הם הדבר החשוב, מה עשה בסגל רמי גרשון - שחקן קבוע בקבוצות זניחות בבלגיה שגם בהן כמעט ולא זוכה לדקות משחק? 

אלמוג כהן, שבעיניי פרננדס נחשב כאכזבה, היה אחד השחקנים המצטיינים לכל אורך הקמפיין של ישראל ואחד הנציגים המרשימים ביותר מבין הליגיונרים שלנו בשנה האחרונה. אפילו כשפרננדס צוחק על מה שאייל ברקוביץ' בנה במכבי נתניה, לא ברור למה הכוונה שלו. נכון, יחסי האנוש של ברקוביץ' מעולם לא היו הצד החזק שלו, אבל הסגל שהוא בנה בקיץ 2006 היה סגל ושלד עליו התבססה מכבי נתניה במשך 3 שנים בצמרת ועבודתו של אייל כמנג'ר באותו קיץ נחשבת לאחת העבודות הטובות ביותר שאיש כדורגל עשה לאורך פגרת קיץ.

פרננדס גם מתגלה כפחדן לא קטן. כשנשאל מי תזכה באליפות ציין את מכבי והפועל תל אביב. אין לו את האומץ לבחור קבוצה אחת, כנראה מחשש לכשלון - כאילו שתמצאו אוהד כדורגל אחד שבאמת חושב שקריית שמונה מסוגלת לזכות באליפות. 

לואיס פרננדס בילבל את המח בשנה וחצי האחרונות. כרגיל, איתו לא משעמם. אבל האמת שהוא כבר מתיש את עצמנו לדעת. אם אבי לוזון רוצה באמת שיאהבו אותו, שיעלה את פרננדס על המטוס הראשון ושזה יספר סיופרי אלף לילה ולילה ברדיו מונטה קרלו. אם ישעמם לו, הוא מוזמן לצפות בקלטות של ניר ביטון, רמי גרשון ויובל שפונגין. הם, בעיניו,  הווינירים האמיתיים של הכדורגל הישראלי.
 

תגובות

5

טלספורט בפייסבוק