7

אפשר לכבות את האור

עולם הכדורגל נפרד השנה מאחד המאמנים הכי מרתקים. גי רו תלה את המשרוקית בפעם האחרונה, המאמן הצרפתי הוותיק ששנים היה הרוח החיה של אוקזר חתם את Ӑחד הפרקים הכי רומנטיים של המשחק

יום שלישי 18 דצמבר 2007
רועי רובינשטיין

 "אני תמיד דואג שהאור במשרד שלי ידלוק, גם ביום וגם בלילה בדיוק כמו הנר שדולק בכל עת בכנסייה שמודיע כי ישו נמצא בסביבה", סיפר פעם גי רו את סוד ההצלחה הגדול ביותר שלו. המשפט הזה אולי נשמע רומנטי להפליא, יש שיאמרו לא פרקטי, אך אלו שיאמרו זאת כנראה לא באמת עקבו אחר הכדורגל הצרפתי ב-46 העונות האחרונות.

הרבה דברים גדולים קרו בעולם אי שם בשנת 1961, הרוסים שלחו אסטרונאוט ראשון לחלל, חומת ברלין הושלמה וארנסט המינגווי לא יכל לשאת יותר ېת גאונותו והתאבד. העולם עדיין לא הכיר את מי שיעצב אותו ואת תרבותו משם והלאה, הביטלס טרם התאחדו ללהקה וילד יהודי אחד בשם הנרי צימרמן רק שינה את שמו לבוב דילן, אבל איש עדיין לא האזין להגיגיו. אה והיה עוד משהו שעמד לקרות, בפאתי עיירה ישנונית אחת בצרפת, עיירה בשם אוקזר....

הכל, כמו הרבה אגדות אורבאניות החל ממודעה בעיתון, גי רו אז צעיר בן 22 שלא מזמן הגיע לצרפת יחד עם משפחתו מהעיירה קולמר בארה"ב, הבחין במודעה שחיפשה מאמן כדורגל שאפתן עבור קבוצת חובבים מקומית שתייצג את העיר בליגה השלישית. רו היה המוߢמד הצעיר ביותר שהגיש את מועמדותו כשכל ניסיונו היה שבוע התרשמות במועדון האנגלי קריסטל פאלאס בקיץ הקודם.

במכתבו הודיע רו ליו"ר הארמל כי הוא יהיה מוכן לעשות הכל עבור התפקיד "אפילו לכרות עצים בשביל האח במועדון ולשקוד על ספרי החשבונות בכדי לۗסוך כל אגורה ואגורה של האגודה".  מלבד כל אלו רו ביקש את המשכורת הנמוכה ביותר מבין כל המועמדים לתפקיד, בקשה שבסופו של דבר הביאה אותו לכיסא המאמן במועדון.

הוא החל את דרכו כמאמן/שחקן אך מיד הבין כי בכדי שהקבוצה תצליח יהיה עליו לפנות מקום ב۔רכב לשחקן הרבה יותר טוב ממנו. בלי יותר מידי צער, רו פרש ממשחק פעיל ועבר לנהל את משחקי הקבוצה. ולא פחות מ-44 שנים ישב רו על הספסל של קבוצתו, רואה אותה מטפסת במעלה הליגות בצרפת ומחפשת תהילת עולם במפעלים האירופאים השונים.

את הקבוצה בנה סביב הקהילה.&ɮbsp; בתחילת דרכה האיכרים היו עוזרים לו לטפל בדשא של המגרש הביתי בעוד הנשים בעיירה היו מגיעות עם רדת החשכה בכדי לכבס את בגדי השחקנים. שנים אחר כך כשהקבוצה כבר הפכה לנחלתם של הרבה מאד אנשים מחוץ לעייריה התראיין לעיתון מקומי וטען כי הוא אינו מבין כיצד אנשים מוותרים על אכילת בשר במהלך השבוע רק בכדי שיהיה להם כסף לבוא ולעודד את הקבוצה מהיציע שמאחורי השער. "אתם יודעים כמה משקל יש לתחושה שגרמת לאנשים הללו לשוב הביתה אומללים"? הוא שאל את המראיין ומעולם לא ענה.

למרות שהיה קשוח מאד (הרי חייבים להיות קשוחים בכדי להביא מועדון כה זעום לכאלו הישגים) הוא נחשב תמיד למאמן של שחקנים. עשרות כישרונות צרפתיים עברו תחתיו ולמדו משהו קטן כגדול מהאיש שכבר ראה הכל בכדורגל העולמי. אריק קאנטונה, באסיל בולי וג'יבריל סיסה הם רק חלק מהשחקנים אשר ינקו את יסודות הכדורגל המקצועני שלהם באוקזר של רו. בעוד קאנטונה וחבריו היו שחקנים שחלפו במועדון לכמה עונות בכדי ללמוד דבר או שניים היו גם כאלו כמו לוראן בלאן שגדל בצילו, במסגרת פנימיית הכדורגל שהקים רו במועדון.

רו, שידוע כאחד המתלבשים הגרועים בליגה הצרפתית, עמד תמיד מעל Ӝכל. ידו על הדופק של הקבוצה בכל רגע רואה אותה מתקדמת מעלה ומעלה בכל עונה. "הוא הפך את אוקזר למה שהיא היום" אמר עליו אבדי בולי מי שכבש את שער ניצחון עבור מארסיי בגמר גביע אירופה מול מילאן  בשנת 1993. "הם צריכים לעשות פסל עבורו.  האמӪ שאני בטוח שהם יעשו", אמר בולי לפני שנתיים אז רו פרש מאימון בפעם הראשונה. 

דעותיו של בולי אינן רחוקות מאלו של רוב השחקנים ששיחקו תחת שרביטו של רו שלא רק היה מאמן גדול שהביא לאוקזר אליפות אחת (95-96) ולא פחות מארבע גביעים מקומיים אלא גם ېיש שידע להתבטא היטב ואהב את המיקרופון. לרו היה דעה בקשר לכמעט כל דבר שקרה בכדורגל העולמי, לפני מספר שנים למשל נזכר בשחקן מארק בוסמן שעל שמו נוצר חוק בוסמן וטען, "יש שחקנים בעולם הזה שצריכים להבין שבוסמן היה לוחם הצדק עבורם, הם צריכים לאסוף כסף אחד אחӓ ולהקים פסל עבורו".

בחודש אוגוסט  החליט רו בפעם השנייה והאחרונה לפרוש מאימון, האור במשרד שלו כבה וכך גם תקופה שכנראה לא תחזור.  הוא היה האחרון שנשאר נאמן לסמל, הוא אפילו רקם אותו במו ידיו. החל מהשבוע יהפוך סיפורו לכזה המתגלגל כמו הרבה מאד סיפורים על כדורגלנים ומאמנים גדולים מפיו של אב אל אוזנו של בן. בעולם בו מאמנים ושחקנים כאחד עוזבים מועדונים בהרף עין, הפך רו לאישיות הכי רומנטית שידע הכדורגל האירופאי מזה שנים.  זן נדיר, זן נכחד.

צילום: רויטרס

תגובות

טלספורט בפייסבוק