לא מה שהיה פעם

קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב, נכשלה בשנים האחרונות במפעלים השונים וראתה בשנים אלו ӛיצד יריבותיה הגדולות, כגון מכבי חיפה והפועל תל אביב יוצרות מסורות באירופה, לעומתה, שלא מצליחה להגיע כל שנה למעמד זה.

במשחק האחרון של מועדון הכדורגל מול בני יהודה, לא ניתן היה לבוא אל האוהדים בטענות. כל מי ששרק בוז ובא בדרישה לשחקנים̠שיורידו מעליהם את החולצה שסמל המועדון מתנוסס עליה, עשה זאת מכיוון שהגיעו מים עד נפש. לא יכול להיות שהמועדון, שקבוצות היו מורידות בפניו את הראש, הפך בשנים האחרונות לכזה שמושפל שנה לאחר שנה, אם זה במסגרת הגביע או בליגה, על ידי קבוצות נחותות ממנו.
&nbsͰ;
אז כן, כמובן שהקהל יפנה בטענות לשחקנים, שאני קורא להם "שכירי חרב", בלי שום זיקה למכבי, שמקבלים שכר שלא היה מבייש מנהלי חברות, וירצה לראות את שחקני הבית מצליחים, בדיוק כמו שהיה בימי הזוהר האחרונים במהלך שנות ה-90. אין סיבה לרדוף אחר הקבוצה עד ירושלים וחיפה, לחזור עם הפנים בין הידיים ולהרגיש את מה שאוהדי הפועל דווקא כל כך רגילים להרגיש. חלשים, נבוכים, ובידיעה שאין כל כך מה לעשות בנידון. 

קשה שלא לפזול לצדדים, אבל לא רחוק, בתוך האגודה המכביסטית שנושאת את הסמל שנשאו עימם יהוۓי הגטאות, והוא המגן דוד הצהוב. מועדוני הכדורעף, הכדוריד וכמובן שהכדורסל נמצאים בצמרת בתחומן, גם בזירה המקומית וגם באירופה ומעניקים גאווה לאוהדים. 

דוגמא קטנה למכביזם, ולא משחקן ישראלי אפילו, קיבלנו ביום חמישי לפני כשבוע וחצי, כאשר קבוצת ۔כדור-עף, שזכתה ארבע פעמים רצוף בדאבל הישראלי, העפילה לרבע גמר גביע האתגר האירופאי לאחר שניצחה בגומלין את אולימפיאקוס. מרסלו סאקי, ברזילאי שהגיע העונה לקבוצה מפנאתנייקוס התרגש עד דמעות בסיום המשחק, כאשר הוא אמר: "זה מכבי" והצביע על הקהל שחגג בטירӕף. 

אז מה שנותר מהעונה הזאת הוא להראות ממה עשוי המכביזם, לתת הכל במגרש ולתת לנו זיק של תקווה שאולי בעתיד, ואפילו הקרוב ביותר, המועדון שלנו, שאנחנו כל כך אוהבים יחזור לצעוד בראש.